מודעות לשיתוף קבצים בישראל
כבר עשרות שנים קיימים באינטרנט פרוטוקולים שונים לשיתוף קבצים. אחת השיטות הפופולריות לשיתוף קבצים ששרדה עד עצם היום הזה וממשיכה להתעצם היא ה- BitTorrent באמצעות פרוטוקול ה-P2P.
בפרוטוקול זה התוכן המשותף נמצא על מחשביהם של המשתפים אותו, ומורד ישירות מהם למחשב שלנו בעזרת תוכנות ייעודיות.
אך לצערנו המודעות לשיתוף הדדי של תכנים באינטרנט נמוכה מאוד בארץ.
דבר זה נובע ממספר סיבות, אך העיקרית שבהן היא: מהירויות חיבור הנמוכות בארץ והניתוב הגרוע לחו"ל.
כיצד עובד השיתוף בפרוטוקול BitTorrent
אומנם פרוטוקול הביטורנט פועל על הורדה ישירה של תכנים ממשתפים אחרים, אך כדי שנדע להגיע לאותם המשתפים וכדי שהקליינט שיתוף שלנו ידע מה להוריד ואיך לקרוא לקבצים ולאמת שהקבצים ירדו במלואם ולא נפגעו בהעברה קיימים עוד מספר אלמנטים בשיטה:
קודם כל על מנת שאוכל לשתף תוכן מסוים עליי להכין בשבילו סוג של חתימה או קובץ מידע, אשר יכיל מידע כגון: גודל התוכן, מספר הקבצים, הגדלים שלהם, השמות שלהם וכו'. קובץ מידע זה נקרא "טורנט" וזה הקובץ שאנו מורידים מהאינטרנט על מנת להתחיל בהורדה של אותו התוכן.
אך ישנה מגבלה קטנה, קובץ הטורנט לא מכיל את רשימת המשתפים או המורידים (אם כל הנתונים של המשתפים והמורידים היו נרשמים באותו הקובץ הוא היה שוקל פי 10 ממה שהוא שוקל בפועל), ובשביל זה נועד הטראקר.
טראקר – זו היא מערכת שיכולה להיות מבוססת שפת WEB או כל שפת תכנות אחרת אשר תפקידה לטווח בין המשתף למוריד.
כל קובץ טורנט מכיל בתוכו כתובת של מערכת הטראקר (מי שיוצר את הטורנט בוחר עם איזה טראקר לעבוד).
כאשר טוענים קובץ טורנט לקליינט השיתוף שלנו הוא אוטומטית פונה לטראקר שמצוין בטורנט עצמו ומתעדכן בנוגע לכמות המשתפים או מורידים אחרים שיש לאותו הקובץ.
ישנה מערכת נוספת למציאת משתפים או מורידים אחרים לקובץ טורנט שטענו אשר נקראת DHT, אך היא איטית יותר ויעילה פחות כי היא סורקת ברשת אחרי משתפים או מורידים נוספים שיש להם בתוכנה טורנט או תוכן זהה (דבר הלוקח המון זמן וכמעט ולא יעיל).
טראקרים פרטיים וציבוריים
עקב העובדה שרשת ה-P2P, המנוטרת בעצם דרך הטראקר, מושתתת על שיתוף הדדי נדרשים כמה שיותר משתפים לתכנים על מנת שאחרים יוכלו להוריד אותם (אין משתפים = אי אפשר להוריד את התוכן כי אין ממי).
הישרדות התכנים מותנית באחרים ולכן עלולים "למות" מהר מאוד ולא יהיו ניתנים יותר להורדה כאשר מדובר בטראקר ציבורי בו הסדר פחות נאכף.
כתוצאה מהיעלמות מהירה של תכנים וחוסר סדר נוצרו הטראקרים הפרטיים.
טראקר פרטי – זהו אתר בעל מערכת "טראקר" לטורנטים אשר דורש הרשמה, ומנהל מעקב מלא אחרי כמות ההורדה וההעלאה שלי.
כאשר הוקמו הטראקרים הפרטיים הישרדותם של תכנים בהם גדלה בעשרות עד מאות ימים, וזמינות ומהירות התוכן למורידים גדלה אף היא. אך יחד עם עליית הזמינות והמהירות עלו גם הדרישות של אותם הטראקרים וגם הקושי להגיע אליהם ולהיות חלק מהקהילה שלהם.
טראקרים פרטיים מתאפיינים בכך שהם בעלי צוות מעלי תכנים משלהם, אשר מצויד בסידבוקסים, שרתים יעודיים, וחיבורי אינטרנט מהיר.
טראקר ציבורי לעומת זאת אינו דורש הרשמה ואינו מנהל מעקב אחרי המשתמשים שלו, וכל משתמש יכול להעלות אליו תכנים אך יחד עם זאת התכנים בטראקר ציבורי שורדים פחות זמן, וזמינותם ומהירות ההורדה שלהם נמוכות בהרבה משל טראקר פרטי. כמו כן עצם ההרשאה החופשית המאפשרת לכל אחד להעלות תכנים מסכנת את המשתמשים שעלולים להיחשף לקבצים זדוניים שלא עברו כל בקרה.
אז למה זה מרתיע ישראלים?
כידוע בארצנו מהירות הגלישה אינה סימטרית (סימטרית – מהירויות ההורדה והעלאה שוות) והרבה יותר קשה לשתף ולהעלות תוכן בחזרה מאשר להוריד אותו.
כמו כן שיתוף תכנים משפיע על מהירות הגלישה הכללית שלנו ומשתמשים בעלי מהירויות נמוכות מרגישים את ההשפעה גם בגלישה.
כלים להצלחה בטראקרים פרטיים
על מנת לעזור למשתמש לשרוד בטראקרים פרטיים נוצרו שרתים מיוחדים שתפקידם הוא לשתף טורנטים בשם המשתמש ולצבור עבורו קרדיט חיובי.
שרתים אלו נקראים סידבוקסים (seedbox) - סידבוקס הוא שרת ייעודיי היושב בחוות שרתים מהירה, אשר חולק בין כמה משתמשים (על מנת לחסוך למשתמשים בעלויות) ומצויד בקליינט שיתוף, ובכלים אחרים היודעים להתמודד עם טורנטים.
